משחר ההסטוריה האנושית היו בני האדם יצורים חברתיים. כולנו שואפים תמיד להיות חלק מקבוצה, להשתייך, להשתתף, לתקשר, לקבל מהסובבים אותנו לגיטימציה למעשינו, לאהוב ולהיות נאהבים. בהיותנו חלק מקבוצה, חלק מחברה, אנו שואפים להיות כמו כולם: להתלבש לפי האופנה, להתנהג כמו שמקובל בסביבה, ולנהל אורח חיים כמקובל בחברה. מי שהולך נגד הזרם בדרך כלל מקבל איתותים ברורים מהסביבה: הסביבה דוחה אותו ודנה אותו לחיי בדידות ופרישות.
האומנם? בכל אחד ואחת מאיתנו טמון משהו מיוחד. לכל אחד אופי מיוחד ושונה. לכל אחד יש כישרון וכישורים מיוחדים שאין לאחרים. כל אחד שואף לבטא את עצמו באופן ייחודי, ולבלוט כך שלא להיבלע וללכת לאיבוד בתוך סבך ההמון. להשאיר חותם, אפילו קטנטן, בעולם.
אופנות הלבוש מתחלפות מדי עונה. טרנדים בעיצוב ואדריכלות מתחלפים מדי שנים ספורות בכפוף להתפתחויות טכנולוגיות, מחאות חברתיות, מצב הכלכלה הארצית או העולמית, או סתם מצב הרוח של בעלי השם הקובעים את הטון- "מנהיגי העדר". לפני שנים ספורות שלטו בכל מקום קירות בגוונים חמים, כתמתמים עם נגיעות תכלכלות לאיזון, הרבה בדים רכים בגוונים חמימים ועזים. כיום- הלבן הבוהק שוטף את הכל במעטה קר וטהור. הגלגל מסתובב. אם נביט רחוק לאחור נגלה כי כל אופנה כזו היתה כבר פעם בשיאה, אחר כך נעלמה כי הרגשנו צורך בשינוי, ואחרי תקופת צינון אותה אופנה חזרה שוב. דוגמא קלאסית נוספת: גם ציפוי הקירות בטפטים היה באופנה בשנות השבעים של המאה הקודמת, בסוף שנות השמונים מי שלא קילף את הטפטים מהקירות נחשב ל"פאסה", ועכשיו הם חוזרים בגדול. יחד עם זאת ישנם טרנדים שהם חדשים לגמרי. תוצר של חשיבה ורעיון מקורי שאף אחד לא חשב עליו קודם.
איך מתפתח טרנד חדש ומקורי? מתוך רצון עז להימלט מהבנאליות, תוך חשיבה הרחק מחוץ לקופסא, התפתח רעיון נועז: על גבי קיר שהוא מוקד החלל, לתלות מערך של אלמנטים פיסוליים מקרמיקה שאינם מוגבלים לצורות מלבניות, ואינם שטוחים אלא פורצים מהקיר החוצה, ויוצרים קומפוזיציה מעניינת, תוך קשר צורני זה עם זה. הכל בתיאום עם הסטיילינג של החלל מבחינת גוונים, סגנון ריהוט, ואווירה כללית. "קירות אווירה פיסוליים". אז כשרעיון כזה מוצג לראשונה בפני אדריכלים ומעצבי פנים, נחלקים אלה לשתי קבוצות: 1. מי שחושש להיות הראשון שישתמש ברעיון "כי זה לא באופנה" והוא מפחד להיות "אאוט" מול לקוחותיו. 2. מי שמחפש להיות חדשני ומקורי ושואף להיות הראשון שיציע ללקוחותיו את "הדבר הבא" עוד לפני שהוא הופך לטרנד. מעצב פנים אחד מהסוג השני משלב קיר אוירה מאלמנטים פיסולים מקרמיקה בעיצוב סלון וילה יוקרתית אחת. השכנה רואה ורוצה גם. המכרים של השכנה רואים, מתלהבים מהרעיון המקורי, ואחד מהם מעוניין בקיר אווירה מאלמנטים פיסוליים מקרמיקה בחדר הישיבות של משרד עורכי דין שבבעלותו. הלקוחות של עורך הדין רואים... וכך מתגלגל הרעיון ונפוץ לכל עבר כאש בשדה קוצים.
יש כאן פרדוקס: דווקא מי שהיו לו האומץ והתעוזה ללכת נגד הזרם, נגד האופנתי והמוכר, הוא זה שקבע את צו האופנה הבאה. הוא זה שדחף קדימה את התפתחות ה"דבר הבא" כטרנד. ובכן, עולמנו אפוף בפרדוקסים מכל מיני סוגים, בכל תחומי החיים, ובכל זאת הכל מסתדר ומתישב עם המציאות.
אדריכלית אמנית גילה טננבאום הדר. מצוי בחומר עיצוב קירות אוירה מאלמנטים פיסוליים מקרמיקה בעבודת-יד. כל עבודה הינה פרוייקט ייחודי המעוצב בהתאם לסגנון ולגוונים של החלל שבו הוא משולב. העיצובים מיועדים לכל קהל יעד, וניתן לשלבם במגוון חללים כגון דירות יוקרה, משרדים, מסעדות ובתי קפה, מבני ציבור ועוד. גילה שואבת את מקורות ההשראה שלה מתופעות טבע וגיאולוגיה מיוחדות ומעניינות ברחבי העולם. גילה בוגרת Pratt Institute בניו-יורק, בעלת תואר B-Arch. וכן- לימודי פיסול קרמי בבית שניידרמן בגבעתיים. מאחוריה ניסיון רב שנים בתחומי האדריכלות, עיצוב פנים, ופיסול בקרמיקה.
